מה שהיה הוא שיהיה

יש אנשים שמרגישים כאילו כל יום דומה ליום שלפניו ואין כל חדש תחת השמש. ההרגשה הזו אולי נותנת להם תחושה מרגיעה שאין סיבה להתרגש מכלום כי הרי כל מה שקורה- כבר קרה- וסביר להניח שגם יקרה שוב מתישהו בעתיד הקרוב ולכן אנשים כאלה נתפסים כטיפוסים שמעדיפים לוותר מראש על מעורבות או חתירה לשינוי כנראה בגלל שהם חדלו מלהאמין שדבר כזה אפשרי בכלל.

הרי רק לפני כמה קיצים אנשים ישבו באוהלים וחשבו שמיד כשיצאו מהם יתנו להם מפתחות לדירות רק לפני קיץ אחד היתה מלחמה וכל תושבי הדרום התפללו שיותר לא יצטרכו לשמוע את צמד המילים צבע אדום

רק לפני שנה החרדים עוד ישבו באופוזיציה ובכו נהרות בבל על אחד שרצה לשלוח את כולם לצבא לסגור ישיבות מחוסר תקצוב הוגן ולהחזיר את כולם לשיטת מה טובו אוהליך יעקב- והיום אותו אדם מדבר על כך שצריך היה לנהוג אחרת וחוגג בר-מצוות מאוחרות בכותל כשכיפה שחורה לראשו. טוב , אז אולי בכל זאת יש דברים שמשתנים- ולאו-דווקא לרעה.

אבל למה לדבר על פוליטיקה כל הזמן- כשאפשר לשם שינוי לדבר על מציאות יהודית חלופית לחיים המהירים והמתועשים שאנו מנהלים כיום- וכל מה שצריך כדי לממש אותה הוא קצת דמיון והרבה אמונה?!

למה אנשים לא מבינים שהצער והכאב על חורבן שקרה לפני אלפי שנים- או כדי לקרב קצת לימינו- הצער והכאב על חורבן שקרה רק לפני עשור- נובע מאותו מקום-מהרצון של הלב היהודי להרגיש שארץ- ישראל היא באמת הבית שלנו, ולא בשכירות, ועד שלא נבין את זה ולא נמכור אותה בזול לכל המרבה במחיר- ומסתבר שגם שלום אמיתי או מזויף זה עסק יקר- אף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה ויבנה לנו בית שלעולם לא יחרב.

אנחנו יכולים להמשיך לחשוב שכל יוזמה לקירוב לבבות ואחדות- היא ספין תקשורתי אנחנו יכולים לא להאמין לאף אחד שאומר לנו שאפשר לתקן את הכל כבר אתמול אנחנו יכולים להמשיך לעטות פרצוף תשעה באב כל השנה ולהגיד שזה הולם אותנו ואנחנו אפילו יכולים לריב אחד עם השני על שטויות ואחר-כך להאשים את התקשורת

לעניות דעתי- אנחנו יכולים רק יום אחד בשנה לשים את בעיות ההווה וחששות העתיד בצד- ולחשוב כל אחד בשקט מה חסר לו בחיים כדי להיות שמח בחלקו. ואולי בתשעה באב הבא לא נצטרך לשבת נמוך ולמלמל קינות כל היום- אלא לשמוע את שירת הלווים, ולהרגיש שמה שהיה הוא שיהיה- ולטובה. תחשבו על זה.

צום מועיל!